ברוכות הבאות לבלוג של גזורות. למה סבתא שלי היא המקור הכי אמיתי להשראה ואיך הכל התחיל... August 29 2013, 0 Comments

שלום. נעים מאוד. מעולם לא כתבתי בלוג. אבל כנראה שהגיע הזמן, כי הקמתי אתר בנושא שיש לי המון מה להגיד לגביו. אני אתחיל בהתחלה, וההתחלה שלי מתחילה, איך לא, בילדותי הרחוקה. בחופשות החגים אותן הייתי מבלה אצל סבא וסבתא שלי. סבתא שלי תמיד תפרה, סרגה, תיקנה ועשתה הכל בעצמה. אפילו מכונת אוברלוק היתה לה בזמנו. סבתא שלי תמיד היתה בעניינים. אצלה היתה לי חתיכה של בד, חתיכה קסומה ויקרה שהיתה כל עולמי בביקורים האלו. היום, ממרומי שנותי ונסיוני המקצועי, אני יודעת שבסך הכל מדובר היה בחתיכת בד סינטטית, עם הדפס ושוליים צרים. בד מאלו, שאחרי כביסה, עוד לפני שתלית אותם, הם כבר יבשים לגמרי. אבל אז בזמנו, הבד היה עוטף ומלטף. הוא היה בצבעים חומים זהובים, עם נגיעות צהובות וכתומות, בהדפס אפריקאי עם ריפיט יפיפה, שממנו היה לי רק פעם וחצי. הייתי לוקחת את אותה חתיכה וקושרת אותה סביב הצוואר, או מתעטפת בה כשל כשהיה לי מעט קר. פעמים רבות היא שימשה כשמלת חוף. הייתי קושרת אותה מתחת לבית השחי, כשמלת סטרפלס מעל בגד הים, בדרכנו לבריכה. אצל סבתא שלי, כמו אצל סבתות אמיתיות, הכל היה אפשרי. כמעט ולא היו גבולות ולבד שלי היו שימושים רבים. לפעמים הייתי פורסת אותו על הרצפה כטריטוריה לחדר מלכותי שבניתי, או מותחת אותו לתקרת אוהל שיצרתי מקצוות המיטה. לא הייתי נפרדת ממנו לרגע והתכסיתי בו בכל הזדמנות. פעם, סבתא שלי הציעה שנתפור ממנו שמלת בית, כמו זו שהיא היתה לובשת. נחרדתי מהרעיון. לקבע את השימוש שלו לדבר אחד בלבד לא נראה לי הגיוני בכלל. מה גם שידעתי שזה אומר לחתוך אותו, ולכך לא הייתי מוכנה בשום פנים ואופן.

הרבה שנים אחר כך, כשכבר הייתי סטודנטית לאומנות בהאנטר (ניו יורק) וחיפשתי השראה לעבודתי במקורות היפנים, נתקלתי במטפחת הפרושיקי. זוהי מטפחת בד מרובעת ופשוטה, שעל ידי מספר קיפולים ו/או קשירות, הופכת לתיק בכל מיני אופנים. מיד נזכרתי בחתיכת הבד שלי אצל סבתא. אחר כך עלה לי לראש גם זכרון של הסדרה "הלב", בה מרקו קושר למקל עץ מטפחת ובה כל הונו בעולם - תפוז, וכיכר לחם שהספיקה לו לאורך כל הסדרה הגלותית. מטפחת הפרושיקי היתה בשימוש שוטף ביפן לפני שהחלו להשתמש גם שם בשקיות הפלסטיק הידועות לשמצה. הפטנט עורר בי השראה גדולה. מה שבעיקר אהבתי זה את דף ההוראות שהתלווה למטפחת, ובו פירוט לגבי כל טכניקות הקשירה שלה. מאז כבר עשו מספר מעצבים רי-מייק לפטנט היפיפה והפשוט הזה. החביב עלי ביותר שייך ל Genta ‪&‬ Chie Kanayama.

 
 

תמיד נמשכתי בדיוק לדברים הללו. לחיפוש וחקירה של הצורה שבה מעוצב הבגד, התיק או כל פריט אחר. זה גם מה שהביא אותי בסופו של דבר לעסוק בעיצוב ובגזרות, ובהמשך - להחליט ליצור את גזורות. תחילתה של התוצאה לפניכן. המסע העומד לפני נגלה אלי כעת, עם סיומה של הקולקציה הראשונה. הוא הולך להיות ארוך ומורכב ואני מתכוונת להנות מהדרך, ומקווה שגם אתן תהנו. הקולקציה הראשונה מורכבת מתשעה פריטים קלאסים ומתאפיינת בקווים נקיים, ישרים ומחמיאים לגוף. הבדים הם בדים נושמים, מסיבים טבעיים, שקל לתפור ונעים ללבוש. מקווה שתהנו.

אורי

רציתי לומר תודה לחברתי ושותפתי לתחילת הדרך, סמדר ליאני, שליוותה אותי בתחילת העבודה על הפרויקט. קטלוג קולקצית קיץ 2013 צולם על ידה.